רש"י על משלי ג׳:י״ד

« רש"י על משלי ג׳:י״ג רש"י על משלי ג׳:ט״ו »

14 כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר־כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃

פירוש רש"י על משלי ג׳:י״ד

14 כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף. כָּל חִלּוּפִין שֶׁאָדָם מַחֲלִיף בִּסְחוֹרָה, זֶה נוֹטֵל זֶה וְזֶה נוֹטֵל זֶה. אֲבָל הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: שְׁנֵה לִי פִּרְקְךָ וַאֲנִי אֶשְׁנֶה לְךָ פִּרְקִי, נִמְצְאוּ שְׁנֵיהֶם בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד:

15 חָרוּץ. מִין זָהָב הוּא:

« רש"י על משלי ג׳:י״ג רש"י על משלי ג׳:ט״ו »